בכל מקום שאליו נלך נבחין בצמחים. אפשר למצוא אותם במדבריות צחיחים, באיים נידחים, באוקיינוסים ואפילו בטונדרות קפואות. הצמחים הכרחיים לקיום החיים עלי אדמות כיוון שהם היחידים המסוגלים לנצל את אנרגיית השמש כדי להפוך חומרים אנאורגניים לחומרים אורגניים, הנחוצים לקיום כל האורגניזמים על פני כדור הארץ.
המשך קיומו של כל אורגניזם חי תלוי ביכולתו להעמיד צאצאים. הצמחים מתרבים בשתי דרכים עיקריות: רבייה אל מינית (רבייה וגטטיבית; אל-זוויגית), שבה כל צמח הוא העתק גנטי מדויק של המקור, ורבייה מינית (זוויגית), שבה יש ערבוב של חומר גנטי של שני אורגניזמים שונים.
הרבייה המינית היא דרך הרבייה העיקרית במחזור החיים של צמחי הפרחים. יש צמחים שמתרבים גם ברבייה אל-מינית וגם ברבייה מינית.
רבייה וגטטיבית (אל-מינית) בצמחים
אמנם הרבייה המינית היא צורת הרבייה העיקרית במחזור החיים של צמחי הפרחים, אולם מינים רבים מסוגלים להתרבות גם ברבייה אל-מינית.
רבייה וגטטיבית אינה תוצאה של התלכדות תאי מין, אלא זו רבייה הנעשית באמצעות חלקים וגטטיביים של הצמח שאינם איברי רבייה. מינים רבים של צמחי פרחים המתרבים בצורה מינית מסוגלים להתרבות גם ברבייה אל-מינית. המשותף לכל שיטות הרבייה הוגטטיביות הוא שהפרט החדש שנוצר זהה לגמרי לצמח האם. יש דרכים שונות להתרבות בדרך וגטטיבית, והמשותף לכולן הוא ששורשים ונצרים חדשים צומחים ישירות משלוחות או מקטעים של הצמח ההורה.
האיברים המשמשים לרבייה וגטטיבית יכולים להיות: בצלים, פקעות, שורשים וקני שורש. רבייה וגטטיבית מלאכותית יכולה להיעשות בצורה ישירה על ידי ניתוק איבר מן הצמח (ייחור) ושתילתו, על ידי הרכבה או על ידי שיבוטו של תא בצמח.
רבייה מינית (זוויגית) בצמחים
בצמחים יש מערכות רבייה מפותחות ומתוחכמות. במערכת הרבייה של צמחי הפרחים נוצרות גמטות זכריות ונקביות הנמצאות בתוך מבנה מוגן. כדי שתתרחש הפריה על הצמחים להעביר את הגמטות הזכריות (האבקה) לגמטות הנקביות, וכדי לשפר את סיכויי ההצלחה של התהליך "משתמשים" חלק מהצמחים בריחות ובצבעים. רוב הצמחים מתרבים בדרך של רבייה מינית למרות שלתהליך זה יש "מחיר ביולוגי": צריך "להשקיע" בבנייה ובתחזוקה של איברים המתמחים ברבייה, במנגנוני בקרה ובדפוסי התנהגות ייחודיים.
