הבט בתמונות הבאות וענה על השאלה שלאחריהן

משה הצטווה: " וְאַתָּה קַח-לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן-בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה-בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם. וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין. וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ יִהְיֶה". (שמות ל,כג - כה)

רש"י: בשמים ראש = חשובים, וקנמן בשם = לפי שהקנמון קליפת עץ הוא יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם ויש שאינו אלא כעץ לכך הוצרך לומר קנמן בשם מן הטוב. מחציתו חמשים ומאתים - מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים נמצא כולו חמש מאות כמו שיעור מר דרור... וקנה בשם - קנה של בשם לפי שיש קנים שאינן של בשם הוצרך לומר בשם. חמשים ומאתים - סך משקל כולו

לפי מפרשים רבים מר-דרור הוא שרף מעץ המור. או שזה בושם שמופק מבלוטה שיש לסוג מסוים של אייל - אייל המושק.

בואו ונכין את שמן המשחה, או ליתר דיוק -כאילו שמן המשחה, מפרחי קידה שעירה, מקלות קינמון, מכתש ועלי לכתישה של מקלות הקינמון, ומעט מים ושמן זית. חסר שמן המור, לא נורא, אנחנו רק מדמים את הכנת שמן המשחה, שהרי אסור להכין אותו.

וּמָשַׁחְתָּ בוֹ, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֵת, אֲרוֹן הָעֵדֻת.  וְאֶת-הַשֻּׁלְחָן, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְאֶת-הַמְּנֹרָה, וְאֶת-כֵּלֶיהָ; וְאֵת, מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.  וְאֶת-מִזְבַּח הָעֹלָה, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו; וְאֶת-הַכִּיֹּר, וְאֶת-כַּנּוֹ.  וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם, וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים; כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם, יִקְדָּשׁ.  

"וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו, תִּמְשָׁח; וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם, לְכַהֵן לִי.  וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה, לִי--לְדֹרֹתֵיכֶם.  עַל-בְּשַׂר אָדָם, לֹא יִיסָךְ, וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ, לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ; קֹדֶשׁ הוּא, קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם.  אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ, וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל-זָר--וְנִכְרַת, מֵעַמָּיו. " (שם, כו-לג)

 וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם, לְכַהֵן לִי. - מטרת המשיחה בשמן המשחה היתה לקדש את כלי המשכן ואת הכהנים לעבודת ה'

"... מושג הקדושה כלול משתי תכונות המהוות את עצם מהותו: א. התכונה השלילית של הבדלה מכל דבר אחר, הווה אומר פרישה. ב. התכונה החיובית של מסירות מוחלטת לעמוד הכן לשם התכלית האחת העליונה". (רש"ר הירש, כי תשא)

שמן המשחה שנעשה לראשונה ע"י משה, נשמר בארון הקודש במשכן ובבית המקדש. לשמן המשחה נוספו שמנים אחרי מותו של משה ע"י הכוהנים עד חורבן בית ראשון, ולאחר מכן לא הוכן יותר שמן המשחה. יאשיהו מלך יהודה (לפני צדקיהו המלך האחרון) גנז את שמן המשחה יחד עם צנצנת המן שנגנזה בעבר, בהתקרב חורבן בית ראשון.

ייעודו של שמן המשחה והקטורת (הנזכרת עמו יחד במקומות רבים) הוא לקדש אנשים וכלים לעבודתם. בנוסף הם יוצרים תחושה של ריח וטעם (השמן – טעם והקטורת – ריח). כדי שיהיה ריחן נודף לעתיד לבוא, שנאמר (הו' יד ו): "וריח לו כלבנון"..." (שם שם כה א).

חז"ל השוו והקבילו בין הבריאה בששת הימים לבניית המשכן. ההקבלה אחרונה שבהן: "בשישי נברא אדם והכניסו לגן עדן לעבדה ולשמרה וכנגדו ניתקן אהרן ובניו ונמשח הוא ובניו לבוא אל אהל מועד לעמוד לשרת לפני ה'" (מדרש הגדול שמ' לה:לא).

מלכי ישראל הפחותים ממלכי בית דוד נבדלים גם בסוג השמן וגם בכלי המשיחה על פי האמור: " וַיֹּאמֶר ה' אֶל-שְׁמוּאֵל ... מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל-יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי " (שמו"א טז:א), ואילו את מלכי ישראל מושחים בפך (מאור האפלה, שמ' ל). על הסיבה להבדלי הכלים נאמר: "שאול ויהוא נמשחו מן הפך שהיתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה נמשחו מן הקרן שהיתה מלכותן מלכות קיימת" (ירושלמי סוטה פ"ח ה"ג).

ברור שבימי בית שני לא משחו בשמן המשחה הקדוש והמקורי, אך ייתכן שלעתים משחו בשמן אפרסמון כפי שמשחו את מלכי ישראל בימי בית ראשון. והיכן מושחים? "תנו רבנן אין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם" (כריתות, שם).

נס פלאי נעשה בשמן המשחה, שכמותו הייתה קטנה למדי; חלק ממנו נבלע בכלי החימום, ביורה, חלק התאדה בחימום, כמות מסוימת נשארה בחומרי הבושם, והם "העיקרין" שלאחר מיצוים הורחקו מהתמיסה. ועל אף עשיית המשחה פעם אחת על ידי משה היא שימשה בימי המשכן והמקדש הראשון, וממנה עוד נגנזה לדורות.

לסיום - תלמידים יקרים, הכנת שמנים היא מלאכה עתיקה ומסתורית. גם היום יש אנשים שעוסקים בכך גם למטרות רפואיות וגם למטרות קוסמטיות ועוד. שנזכה בקרוב לראות בבניין המקדש ובמציאת צנצנת השמן שנגנזה. להתראות בקרוב